שלום לכולן, אני אור, בת 28, נשואה להדס ואמא לצורי.
כשאני חושבת על עצמי כילדה או כנערה, לא הייתה לי חווית התבגרות בארון. תמיד היה בי משהו קצת אחר, אבל אף פעם לא העליתי בדעתי שזה קשור לנטיה המינית שלי (או שהעליתי בדעתי, והדחקתי עמוק עמוק).
במהלך שירותי הצבאי כמורה חיילת דברים התחילו להתבהר וכשהתחלתי להתחמק מאחת החניכות שהייתה ידועה ב'גיי רדאר' שלה, נפל לי האסימון..
השנתיים שאחרי השחרור נסובו בעיקר סביב חווית הגילוי, הפחד מפניו והכאב על האבדן שהיה גלום בו. כעסתי מאוד על אלוהים ולא הבנתי למה הוא הפיל עלי את התיק הזה. בסיום השנתיים האלו יצאתי לשביל ישראל, שאני לא זוכרת ממנו הרבה מלבד תחושת השחרור שאחריו. הוא הפך להיות מסע שבסיומו קיבלתי את עצמי כפי שאני. עדיין לא שמחתי בזה, אבל הייתי מוכנה להכיר בלסביות שלי, ולחקור אותה.
הצטרפתי לבת קול ואני לא אשכח את הפעם הראשונה בה הגעתי לבית של עתירה ותמר לערב לימוד של בית המדרש. פתאום נגלה אלי סלון עמוס בספרי קודש ושלוש בנות מתוקות. הייתה שם איזו הכרה בכך שגם אני אוכל לבנות בית, עם ילדים ועם אלוהים. די מהר לאחר מכן, התחלתי לספר למשפחה ולחברים, כולל בקשה להפיץ את הרכילות בבית כנסת של השכונה, ושיחה על היציאה מהארון עם החניכות שלי מבני עקיבא. היציאות הללו מהארון היו מדהימות ונוראיות כאחד. תהליך שעברתי במשך שנים הגיע לראשונה לקרובים לי, רובם תמכו בי וחווית הביטחון שלי בהם גדלה לאין שיעור, אבל גם להם הייתה דרך לצעוד וזמן לעבד ולעכל. כשעברתי לבאר שבע, בה אני נמצאת עד היום, נחשפתי לבת קול דרום ולקהילה הגאה הדרומית, ועולם חדש נפתח. לא עוד יציאות מהארון, אלא פשוט חיים.
התחלתי לגשש אחרי קשר, אחרי קרבה, ואז הבנתי כמה אני לא יודעת. כמה אני גמלונית בשדה הזה, בת 22, אך במובנים רבים בת 16 ופחות. אחרי כמה קשרים שלא צלחו, במהלך העבודה המשותפת על פסח שני ובעיקר על פרויקט 'עושים מקום' הכרתי את הדס, כך שעד לאירוע עצמו כבר היינו ביחד. יצא הגורל ובאותה השנה שני האחים שלי התחתנו, ואני זכיתי להביא בת זוג לאירועים בחסות המשפחה הגרעינית שלי, כך שלא היה אפשר להחמיץ עלינו פנים.
לאחר שנה של קשר, התארסנו גם אנחנו, ופתאום האירוסים הביאו קצת לרעידת אדמה משפחתית. האידיליה נשברה, וההורים שלי לא זכו שהאחים או ההורים יתקשרו לאחל מזל טוב. נראה היה שהאקט של החתונה, הביא את המשפחה 'לבחור', ונאמר בעדינות שלא כולם בחרו להגיע. ולמרות הכל, ועם הרבה אורך רוח ודמעות, הגענו לחתונה, לטקס נשי מהמם עם מרבית בני המשפחה, ו3 סבתות שעלו לברך בחופה.
לפני שנה, נולדה ביתנו הבכורה-צורי, שהיא פלא גדול, אבל גם מחייבת אותי בכל יום לגדול ולהשתפר.
לסיום, מצרפת תמונה משפחתית מהמצעד הבאר שבעי.
תודה שקראתן.
תאריך: 29.7.2021