תגובת אביגיל לדברי הרב רוזן

מאת: אביגיל שפרבר

בעקבות דבריו של הרב ישראל רוזן באתר "סרוגים" כתבתי טור תגובה, שלחתי את התגובה לעורך אתר "סרוגים" , שנתן במה לדבריו של הרב רוזן, וקיבלתי תשובה של ארבע מילים:

שלום. לא נפרסם. בברכה

מתוך דברין של הרב רוזן:

"..אין בסיס ל'קהילה', ובודאי לא ל'גאוה' – אלא בושה והצנעה, מצוקה ודאבה…"

"…אני קורא לדחייה בשתי ידים ולהוצאה אל מחוץ לגדר הדתית והחברתית את אלו המתגאים במומם, המציגים בפומבי את 'מצבם' או המתקהלים ל'גאוות יחידה' ולמועדון חברתי פעיל. כל החצנה של אורח חיים זה הוא בגדר 'הסתה והדחה' שפגיעתן רעה וענשן קשה. פומביות של חריגוּת דינה נחרץ בפרשתנו, בפסוק המצוטט בראש המדור: "והוקע אותם נגד השמש".

מה שאומר הרב רוזן במילים אחרות, כל עוד תחיו בארון , בבושה, עצב, צער, כאב, אונס או שקר, אני אקבל אתכם לקהילה…
אם תחיו בזוגיות, באור, תקימו משפחות, תחייכו, – אני קורא לדחייה ולהוצאה אל מחוץ לגדר , פגיעה רעה ועונש קשה.

"תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו. והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.

אמר לו: "שלום עליך רבי". ולא החזיר לו. אמר לו: "ריקא, כמה מכוער אותו האיש. שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?". אמר לו: "איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני: כמה מכוער כלי זה שעשית!" כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו. אמר לו: "נעניתי לך, מחול לי". אמר לו: "איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית..". (מסכת תענית דף כ ע"ב)

אני רוצה לפנות לציבור הדתי, ובעיקר לאותם שדעתם גסה עליהם מפני שלמדו תורה הרבה, בשמי, ובשם הלהט"בים (לסביות, הומואים, טרנסקסואלים,בי-סקסואלים) הדתיים, שרובם חיים בפחד מהקהילה ובפחד מעצמם, רובם אינם גאים בעצמם, אלא מבוהלים ומפוחדים. אני קוראת לרב רוזן: "לך ואמור לאומן שעשאנו, כמה מכוערים כלים אילו שעשית".

המדרש מספר סיפור פשוט של הומופוביה.
הומופוביה היא פחד ורתיעה מבעלי נטייה חד-מינית ושונות מגדרית. פחד וחשש מביאים לשנאה ואף לאלימות.

ב-2005 נדקרו שלושה אנשים במצעד הגאווה בירושלים,  ב- 2009 נרצחו שנים ונפצעו רבים בפשע שנאה בברנוער, אחוז גבוה מהתאבדויות בני נוער נגרם בעקבות התעללות, דחייה ושנאה עצמית על רקע הומופוביה.

ר' אלעזר בן שמעון רואה את אותו המכוער כפי שרבים מכם רואים אותנו: סוטים, חולים, מעוררי גועל, או מעוררי רחמים. אך גם אנו מבקשים מכם לראות אותנו כבני אדם שהקב"ה ברא.

ואוסיף ואומר, כאותו מכוער: הריני מוחלת, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן..

לשמחתי זכיתי במשפחה תומכת, בסביבה מקבלת, ובחברים וחברות יראי שמים להט"בים

אך לצערי, אני פוגשת בנים ובנות בני המגזר הדתי, שחיים בחרדה מפני החברה הדתית, שסובלים ממשפחות וקהילות שדוחות אותם, שמתמודדים עם מחשבות אובדניות בשל נטייתם המינית. או שלצערי, בשל ההוקעה של החברה הדתית, הם מפסיקים לקיים מצוות.

מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות".

בתקווה שנשכיל גם אנו, בחברה הדתית, ללמוד להיות רכים כקנה, גם כלפי השונים החיים בתוכנו.