שמי יעל רשלין, זהו לא השם שניתן לי ואיתו גדלתי, וגם לא המגדר [1]. נולדתי כזכר הנושא את השם אלי. גדלתי בצרפת, בבית דתי ועליתי לארץ בשנות השמונים המוקדמות. כיום, אני בת שלושים ושבע, גרה במעלה אדומים, גרושה ואם לשלושה ילדים. אני מהנדסת תוכנה ועובדת בחברה גדולה בירושלים. ובנוסף לכל אלו, אני גם אישה טרנסג'נדרית [2] ולסבית.

אילו שאלתם, איני חושבת שהייתי יכולה להצביע על נקודה ספציפית בחיי בה התחלתי להבין כי אני טרנסג'נדרית. בתקופת הילדות וההתבגרות לא הכרתי מושג או הגדרה כזו, אך בהחלט הייתה לי תחושה כללית שאיני מרוצה מהגוף שלי, תחושה של חוסר הלימה בין מי שאני, מה שמצפים ממני לעשות ובין מה שאני רוצה להיות.

החיים בסביבה דתית בה מונהגת הפרדה מגדרית ברורה, יכולים להיות קשים מאוד עבור ילדה טרנסג'נדרית. בחברה כזו לגברים ונשים יש תפקידים מאוד מוגדרים ושונים מבחינת ההכוונה הדתית, דבר אותו אנו לומדים וסופגים כבר מגיל צעיר מאוד. עבורי, הידיעה כי אני שונה משאר הבנות איתן הזדהיתי וכי התפקיד החברתי והדתי המיוחס לי הינו אחר היתה קשה. הרגשתי כי איני יכולה להתחבר לתפקיד הגברי המקובל שהסביבה ציפתה ממני למלא.
אני זוכרת כמה נפגעתי כשאמרו לי שאני גדולה מכדי להיכנס לעזרת הנשים, שעלי ללבוש לבוש גברי, ולברך את הברכות המיועדות לבנים. התקשתי במיוחד לברך את ברכת "שלא עשני אישה" לא הבנתי על מה שאר הבנים מברכים?! האם הברכה הזו נועדה להודות לאלוקים על משהו? ואיך אני יכולה להודות על כך שאיני אישה כשאני כל כך רוצה להיות כזו?

כל לילה כשהלכתי לישון, הייתי מתפללת לאלוקים שיעשה לי נס כמו שהוא עשה לדינה ושיהפוך אותי גם לילדה, שאני אתעורר ושהכל יהיה שונה, שזה הכל יהיה חלום, סיוט, ואגלה שתמיד הייתי ילדה.

כשגופי החל להשתנות בגיל ההתבגרות חשתי פחד גדול, חוסר שליטה וחוסר אונים. זו היתה תקופה מטלטלת עבורי, הרגשתי שאני שונאת את הגוף שלי, שהוא נחטף ממני ועובר מטמורפוזה למשהו נורא שאני פשוט לא יכולה להזדהות איתו. הבושה לא אפשרה לי להיפתח ולשתף, וכך נותרתי מופנמת וסגורה ולא היה לי עם מי לדבר. כדי להתמודד עם התחושות הקשות מיעטתי לצאת מהבית ולבשתי שכבות רבות של בגדים בכדי להסתיר מעצמי את הגוף שלי.

העברתי את חיי במעברים רבים מפנימייה לפנימייה, במסגרות נפרדות עם בנים בלבד, נשרתי כמעט מכל מסגרת אפשרית ותמיד זה היה בגלל שהקניטו והציקו לי ולעיתים אף תקפו אותי פיזית. הייתי תמיד הילדה המופנמת, הרגישה והחריגה, מעולם לא הבנתי את חוקי החברה, לא ידעתי איך להתלבש, לדבר או איך ללכת מבלי למשוך תשומת לב, הרגשתי זרה ולצערי הסביבה גם הרגישה זאת. בעקבות אלו, חדלתי להגיע לתיכון ולא סיימתי בגרויות. חשתי בדידות גדולה, והתרחקתי מהחברה אותה לא הצלחתי להבין והרגשתי כי לעולם לא תצליח לקבל אותי ואת השונות שלי.

בשירותי הצבאי הוכרתי כחיילת בודדה ודברים החלו להשתנות, חשתי הקלה, ומצאתי את מקומי.

המסגרת הצבאית המעורבת, בה שירתו גם נשים איימה עלי פחות וגרמה לי להרגיש חופשיה יותר.

לאחר הצבא החלטתי לקחת את עצמי בידיים ובעזרת הסיוע אותו קיבלתי כחיילת בודדה השלמתי בגרויות באוניברסיטת בר אילן.  באוניברסיטה פגשתי את אשתי לשעבר, התאהבנו והחלטנו להתחתן. בזמנו הרגשתי, שמשום שאני אוהבת אותה ונמשכת אליה, מבחינת זהות מגדרית עלי לחיות את חיי כזכר. לא הצלחתי לדמיין מצב בו אני מרגישה ומזוהה כאישה ויכולה לחיות עם אישה. פשוט הרגשתי שאני אוהבת אותה ויכולה לדמיין את חיי לצידה וזה הספיק לי.

במהלך נישואינו התחדד לי כמה איני מזדהה עם התפקידים המגדריים שהחברה ניסתה לכפות עליי, מצאתי את התחומים אפורים בהם יכולתי להיות מי שאני, להיות הורה הוא תפקיד שלא היתה לה משמעות מגדרית מבחינתי – להבדיל משירי הילדים שמתארים את האמא כרגישה ואת האבא כחזק מכל ידעתי למצוא את האיזון הפנימי שלי ולהיות שלווה עם התפקיד הזה. להיות נוכחת בחיי ילדיי, להיות שם עבורם, להנחות אותם ולאהוב אותם – כל אלו הצליחו לספק את היצר האימהי הזה שפעפע בי.

אך עם הזמן הפער הזה הקשה עלי יותר ויותר.

בשלב הזה הנחתי שאם אני חיה בתחושות כאלה, יתכן שישנם אנשים נוספים שחווים משהו דומה ושאני כנראה לא היחידה שמרגישה שמשהו לא תקין אצלי.

התחלתי לחקור והבנתי שאני טרנסג'נדרית ולסבית. יצאתי ברגשות מעורבים, מצד אחד חשתי הקלה עצומה, אני לא לבד, אני לא פריקית, יש לזה שם. מצד שני, אני נשואה למישהי שאני אוהבת ויש לי ילדים מדהימים שייתכן מאוד שיתקשו לקבל את מי שאני.

בשלב זה החלטתי לא לעשות דבר עם הגילוי, ונזקקתי לעוד כמה שנים כדי להצליח לבטא את הדברים בקול. לאחר כמה שנים החלטתי להתוודות בפני אישתי, זו מי שאני – אישה טרנסג'נדרית.

אישתי התקשתה לקבל את הבשורה ולאחר 12 שנים יחד וגידול של שלושה ילדים מדהימים, החלטנו לפרק את נישואינו.

למרות הקשיים הרבים לאורך הדרך, היום, אני חיה כאישה, מחוץ לארון ואני חשה עד כמה דבר זה אינו מובן מאליו עבורי. אחרי שנים רבות אני סוף סוף שלמה עם הגוף שלי ואוהבת את מי שאני ומודה ומברכת על הנס הזה. אני פעילה בארגונים שונים, ביניהן בת קול (ארגון לסביות דתיות) ומקווה לשפר את היחס של הרשויות ושל הקהילה האורתודוקסית כלפי טרנסג'נדרים בכלל וטרנסג'נדרים דתיים בפרט.

יעל

______

[1] תפקידי מגדר :מערכת החוקים שקבעה החברה, כדי להורות לנו כיצד אנו אמורים להתנהג על-פי המין הביולוגי שלנו. קיימות שתי מערכות נפרדות של תפקידי מגדר, האחת עבור נשים והשניה עבור גברים. לדוגמה, בתרבות המערבית, אישה "אמורה" להיות מטופחת, ואילו גבר "אמור" ללבוש מכנסיים ולא חצאית.

[2] טרנסג’נדר/ית – מי שלא חש/ה הלימה בין התחושה הפנימית למגדר שנקבע לו/לה בלידה (למשל, מישהי שנולדה כזכר, אך מרגישה אישה, נחשבת לאישה טרנסג’נדרית).

 

יעל רשלין

יעל רשלין